פסק-דין בתיק תע"א 4350-07

1.         לפנינו  תביעתה של פסיה פרמינה (להלן - התובעת),  שהינה  אזרחית הפיליפינים, אשר הועסקה כמטפלת סיעודית, של עקיבא שבתאי ז"ל (להלן המנוח),לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף פיצוי הלנה, הפרשי שכר מינימום בתוספת פיצויי הלנה,גמול עבודה בשעות נוספות,פדיון ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה.

2.         במסגרת דיון שהתקיים ביום 9.1.11, נעתר בית הדין לבקשת הצדדים,והורה על מחיקת הנתבעות המקוריות מספר 2ו-3 מכתב התביעה (הנתבעת2- לאה כהן בתו של המנוח  והנתבעת מס' 3- רונית עקיבא, אשתו של שבתאי,נכדו של המנוח), והורה על צירופו של מר שבתאי עקיבא (נכדו של המנוח )כנתבע בתיק, במקומן של הנתבעות 2 ו-3.

            להלן העובדות הרלוונטיות לענייננו:   

3.         התובעת ביחד עם עובדת זרה נוספת, הועסקה כמטפלת סיעודית של עקיבא שבתאי ז"ל, גבר כבן  90. המנוח היה מרותק למיטתו רוב שעות היום, ובשל מצבו הסיעודי, היה תלוי בעזרת הזולת בכל הפעולות היום יומיות. המנוח לא היה מסוגל ללכת בכוחות עצמו  ולכן נדרשה התובעת להסיעו בכסא גלגלים בעת הצורך,כגון בהובלה מחדרו לחדר הרחצה ובטיולים מחוץ לביתו. התובעת האכילה והשקתה את המנוח,היות ולא היה מסוגל לאכול ולשתות בכוחות עצמו. המנוח לא שלט בסוגריו והתובעת נדרשה להחליף לו חיתולים בהתאם לצורך,לאורך כל שעות היממה.

4.         אין מחלוקת, שעם פטירת המנוח, מר עקיבא שבתאי ביום 4.7.07, התבקשה התובעת לסייע למשפחתו בימי השבעה. לגרסת התובעת,היא נענתה לבקשת המשפחה וסייעה להם עד לתום מועד השבעה ביום 12.7.07 . מנגד טוענים הנתבעים, כי התובעת סירבה לבקשתם והחלה לעבוד כמטפלת סיעודית אצל משפחה אחרת, מספר ימים לאחר פטירתו.

5.         הצדדים לא הציגו לבית הדין הסכם העסקה כתוב. לגרסת התובעת, שולם לה שכר עבודה חודשי בסך 600$ , ובנוסף 100 ש"ח לשבוע דמי כיס.  אין מחלוקת שהועמד לרשותה של התובעת ביחד עם עובדת סיעודית נוספת,חדר בביתו של המנוח, והנתבע2 נשא בהוצאות כלכלתה.

להלן עיקר טענות הצדדים:

6.         התובעת טוענת בין היתר, כי החלה את עבודתה כמטפלת סיעודית של המנוח ב-30.1.06   וסיימה ביום 12.7.07, וכי שכרה היה נמוך באופן משמעותי משכר מינימום החל מחודש  6/06 ועד למועד סיום העסקתה בחודש 7/07 . לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעים בגין כל תקופת העסקתה בתשלום הסכומים הבאים:

א.        הפרשי שכר מינימום בסך 4,782 ש"ח,בתוספת פיצוי הלנת שכר עבודה ע"ס 9,635 ש"ח .

ב.         הפרשי שכר בשיעור של 30% משכר המינימום, כגמול בעבור שעות נוספות,  בסך  של 16,726 ש"ח.

ג.          פדיון חופשה שנתית  בסך של 2,596 ש"ח .

ד.         דמי הבראה  בסך של 2,310 ש"ח .

ד.         דמי הודעה  מוקדמת בסך של 3,710 ש"ח .

ה.         פיצויי פיטורים  בסך של 5,410 ש"ח .

ו.          פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ע"ס 5,410 ש"ח .

7.         מנגד טוענים הנתבעים בין היתר, כי התובעת החלה לעבוד כמטפלת של המנוח בחודש יוני 2006 ולא בחודש ינואר כטענתה. התובעת לא פוטרה, אלא, שעם פטירת המנוח, התבקשה על ידי משפחת הנפטר לסייע להם בימי השבעה,אולם היא סירבה לבקשה,ובחלוף 4 ימים החלה לעבוד כמטפלת סיעודית אצל משפחה אחרת,אליה הופנתה על ידי משפחת המנוח, ולפיכך אין היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת.

8.         לטענת הנתבעים, התובעת עבדה עד ליום 8.7.07 ובחודש זה קבלה שכר בגין חודש מלא, לפיכך סכום זה מקזז במלואו את דרישת התובעת לקבלת פיצויי פיטורים. 

9.         הנתבעים טוענים כי במנוח טיפלו בו זמנית שתי מטפלות כאשר התובעת היא אחת מהן,  ועובדה זו הוסתרה במכוון  על ידי התובעת,מה שמוביל למסקנה שהתובעת לא עבדה כלל ועיקר שעות נוספות ואף לא היה צורך בכך. לטענתם, טענת התובעת כי לא קבלה חופשה שנתית הינה כוזבת, ומנוגדת למסמכים שהוגשו לתיק בכתב ידה.

10.        הנתבעים מודים בזכאות התובעת לקבלת פיצויי פיטורים בסך, 3,710 ש"ח, ודמי הבראה בסך 1,590 ש"ח , יחד עם זאת טוענים הנתבעים שיש לקזז מכל סכום שיפסק לתובעת: